Vayedaber

Yevamoth

Daf 62b

הלכה: גִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָהּ כול'. וַהֲלֹא הַגֵּר חַייָב עַל אִמּוֹ וְאֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. 62b אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל. אֵת שֶׁהוּא חַייָב עַל אִמּוֹ חַייָב עַל אָבִיו. וְאֵת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אִמּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו. מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה בִשְׁתּוּקִי שֶׁהוּא חַייָב עַל אִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּגֵר שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתוֹ שֶּׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה. אֲבָל בְּגֵר שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה אַף רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מוֹדֶה.

Traduction

En maudissant un seul de ses parents, on est aussi coupable que pour les deux (436)Torath Cohanim, section Qedoschim, ch. 9.; et même un prosélyte est coupable de ce chef à l'égard de sa mère, non pour le père (dont il est séparé depuis sa conversion), selon l'avis de R. Yossé le Galiléen. R. aqiba dit: l'expression il a maudit son père et sa mère (Lv 20, 9) indique qu'en cas de culpabilité pour l'offense envers le père, on l'est aussi envers la mère; mais si on ne l'est pas pour le père (comme c'est le cas du prosélyte), on ne l'est pas non plus pour la mère. R. aqiba reconnaît toutefois que, pour les familles dites Shtouké (437)Dont on connaît seulement la mère. V. (Qidushin 4, 1)., on est coupable à l'égard de la mère, bien qu'on ne le soit pas à l'égard du père. R. Jacob b. Aha ou R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: il n'y a de discussion (entre R. Yossé et R. aqiba) qu'au sujet du prosélyte '' qui a été conçu avant la consécration de la mère (avant sa conversion) et qui est né après ce fait ''; mais si la conception et la naissance du prosélyte ont eu lieu après sa conversion, R. Yossé le Galliléen reconnaît qu'il y aculpabilité (en cas d'offense envers chacun des parents,à l'instar de R. aqiba qui ne distingue pas entre le père et la mère).

Pnei Moshe non traduit

גמ' והלא הגר כו'. ברייתא היא בת''כ בפ' קדושים פ' ט' ורישא דברייתא הכי היא אביו ואמו קלל מה ת''ל. דהלא כבר נאמר אשר יקלל את אביו ואת אמו. לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת יכול לא יהי' חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת ת''ל אביו קלל אמו קלל אפי' אחד מהם. דברישא דקרא סמך קלל לאביו והכא לאמו לומר לך אפי' קלל א' מהם חייב:

והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו. כלו' מכאן נשמע דהגר חייב על אמו אע''פ שאין חייב על אביו דאין אבות לעכומ''ז דהרי אפילו על אחד מהן חייב:

ר''ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו גרסינן וכן הוא התם. כלומר דלהכי אתי ייתורא דקרא אביו וגו' ללמדך על הגר שאינו חייב על קללת אמו הואיל ואין חייב על קללת אביו. ולר''ע נפקא ליה דאין צריך לקלל שניהם מדר' יונתן דאמר משמע זה בפני עצמו כו' עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו:

מודה ר''ע בשתוקי כו'. דוקא בגר דאביו ידוע ואינו חייב על אביו קאמר דאינו חייב על אמו לאפוקי שתוקי דטעמא דאינו חייב על אביו משום דלא ידעינן מנו:

מה פליגין. ע''כ לא פליגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבה דרבי יוסי הגלילי מחלק דמצינו דחייב על אמו ולא על אביו ורבי עקיבה אינו מחלק:

אלא בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. כלומר אף על פי שלידתו בקדושה:

אף ר''י הגלילי מודה. דאין חילוק וחייב נמי על אביו כשם שהוא חייב על אמו והאי מודה לאו מודה לר''ע הוא אלא דכמו דר''ע אינו מחלק בהורתו שלא בקדושה דפטור אף על אמו כן נמי לר''י הגלילי בהורתו ולידתו בקדושה דחייב נמי על אביו:

רִבִּי יָסָא אֲזַל לְחָמץ. אַתּוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתֵּין. גֵּירִין מַהוּ שֶׁיִּיבְּמוּ. אָמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָסוּר. הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר. בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים. מַה נַפְשֵׁךְ. אֵשֶׁת אָחִיו יִיבֵּם. וְאִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אָחִיו יְהֵא כְנוֹשֵׂא אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן. אֲפִילוּ כֵן אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. מִצְוַת יִיבּוּם רָאִינוּ בְגֵרִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמָן שֶׁהִכִּירָהּ מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. אֲבָל אִם לֹא הִכִּירָהּ מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כְנוֹשֵׂא אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק.

Traduction

R. Yossa étant allé à Hameç, des gens de la famille de Bar'Ashtin (prosélytes) vinrent lui demander si les prosélytes sont sujets à la loi du lévirat? (et, après la cérémonie, y a-t-il liberté réciproque pour les hommes et pour les femmes?) R. Yohanan, répondit-il, a déclaré qu'ils restent interdits. Les compagnons d'étude ont supposé que l'interdit d'épouser la belle-sœur est applicable à la veuve qui a des enfants, non à celle qui n'en a pas, vu ce dilemme: ou c'est la femme de son frère (légalement), et il exerce envers elle le lévirat; ou elle ne l'est pas, et le frère peut l'épouser comme toute autre étrangère du dehors. Cependant, vint dire Jacob b. Aha au nom de R. Isaac b. Nahman, le lévirat est interdit en ce cas, afin que l'on ne dise pas avoir vu mettre en pratique ce précepte par des étrangers. Toutefois, cette restriction est seulement dite lorsque le beau-frère a connu (épousé) la veuve, après s'être converti; mais s'il ne l'a pas connue après cette époque, tous s'accordent à dire qu'il reste libre, au même titre que s'il avait épousé une femme du dehors.

Pnei Moshe non traduit

לחמץ. שם מקום:

אילין דבר עשתין. שם משפחה אחת וגרין היו:

מהו שייבמו. וממתני' דקתני לא חולצין ולא מייבמין ליכא למיפשט דאיכא למימר לאו משום דאסירי אלא שאינן בתורת חליצה ויבום ושריא לעלמא ואינהו נמי שרו בנשותיהן זה לזה וכן אמר בבבלי גבי יודן אמתא לחד תרוצא התם:

הוון בעיין מימר. היו בני הישיבה רוצין לומר הא דאמר ר' יוחנן אסור דוקא באשה שיש לה בנים כלומר באחין מן האם דכאשה שיש לה בנים הוי דהא לא שייך כאן תורת יבום ומטעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי בעכומ''ז יש להן שאר מן האם:

אבל באשה שאין לה בנים. כלומר היכי דשייכא תורת יבום באין לה בנים והיינו באחין מן האב מותר דהא אין להן שאר אב וטעמא דשמא יאמרו ליכא דבגיותן נמי אין להם שאר האב ומה נפשך מותר:

דאם אשת אחיו. מייבם אותה שפיר כלומר אם חשבינן אותה כאשת אחיו:

ואם כו'. דלא הוי כאשת אחיו מותר נמי דהוי כנושא אשה מן השוק:

אתא ר' יעקב. וקאמ' דלא היא דאפי' כן אסור אפי' באחין מן האב דלא יאמרו מצות יבום ראינו נוהגין בגרין ואתו למימר דיש בהן תורת יבום ואם יקדשנה אחר אתו לאפוקה למ''ד דאין קידושין תופסין ביבמה:

בזמן שהכירה. שבא עליה אחיו לאחר שנתגייר:

אבל. אם לא בעלה לאחר מכאן כ''ע מודים שהוא מותר דהוי כנושא אשה מן השוק דאין אישות לעכומ''ז וקמ''ל דלא ניגזור אטו כשבא עליה לאתר שנתגייר. וכה''ג אמרינן בבבלי דף צ''ח:

גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְהָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הִכִּיר אַחַת מֵהֶן מִשְּׁנִּתְגַּייֵר. אֲבָל הִכִּיר אַחַת מֵהֶן מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר אוֹתָהּ שֶׁהִכִּיר אִשְׁתּוֹ. וְאִם הִכִּיר אֶת שְׁתֵּיהֶן כִּיוָן שֶׁהִכִּיר הִכִּיר.

Traduction

Si, au moment de sa conversion, un prosélyte se trouve marié avec une femme et avec sa fille, ou avec deux sœurs, il gardera l'une de ces deux et se séparera de l'autre. Toutefois, cette règle a seulement lieu d'être (il peut choisir), lorsqu'il n'a connu aucune des deux depuis sa conversion; mais s'il a connu l'une d'elles depuis ce fait, celle-là seule qu'il a connue restera sa femme; s'il les a connues toutes deux (indûment), la connaissance sera effective (et le mariage reste valable).

Pnei Moshe non traduit

גר שנתגייר כו'. רישא דברייתא גרסינן שם ע''ב:

והיה נשוי אשה ובתה. בהיותו עכומ''ז ונתגיירו עמו:

או אשה ואחותה. מן האם דאלו מן האב אינו מוציא וכ''כ התוס' שם:

ומוציא אחת. דלא ליתו למישרי בישראל אשה ובתה או אשה ואחותה:

במה דברים אמורים. דאיזו שירצה יכנוס:

שלא הכיר. שלא בא על אחת מהן לאח''כ:

אותה שהכיר. היא אשתו לקיימה דבא עליה כשהוא בישראל וקנאה ומוציא האחרת:

כיון שהכיר הכיר. דבדיעבד לא מפקינן להו מיניה לאחר שכנסן. ובבבלי דלא מחלק בזה משמע דלעולם מפקינן מיניה אחת מהן:

גֵּר אֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם יוֹצִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם יוֹצִיא מֵאָב יְקַייֵם. אֲחוֹת אִמּוֹ יוֹצִיא אֲחוֹת אָבִיו יְקַייֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ יוֹצִיא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ יְקַייֵם. שְׁאָר כַּל הָעֲרָיוֹת כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. לֹא אָמַר אֶלָּא כָּנַס. הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר.

Traduction

Un prosélyte, qui avant sa conversion avait épousé sa sœur, soit du côté paternel, soit du côté maternel, devra s'en séparer une fois converti, selon l'avis de R. Méir; R. Juda dit: si c'est la sœur; du côté maternel, il devra s'en séparer; si c'est du côté paternel, il peut la garder (puisque la parenté n'est pas admise comme réelle de ce côté); si c'est la sœur de sa mère (sans relation paternelle), il devra s'en séparer; mais si elle est la sœur de son père, il peut la garder, selon R. Méir; R. Juda dit: il devra répudier son épouse, la sœur de sa mère qui l'est du côté maternel seul, mais il peut garder comme femme la sœur de sa mère du côté paternel. Quant aux autres parentes à un degré prohibé, en cas de mariage accompli, la séparation n'est pas exigible; c'est seulement vrai en cas de fait accompli (avant la conversion), mais en principe, de tels mariages sont interdits au prosélyte (une fois qu'il est converti).

Pnei Moshe non traduit

גר. שהיה נשוי אחותו בהיותו עכומ''ז ונתגייר מיירי וטעמא באחותו מן האם שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' וכן פירשו התוס' שם אלא דכתבו דברייתא דבבלי פליגא על ההיא דהכא מדלקמן:

בין מאב. ובבבלי מחלק באחותו ואפי' לר''מ:

מאב יקיים. דליכא שמא יאמרו דאפי' בעכומ''ז אין להם שאר אב:

אחות אמו יוציא. דדמיא טפי לאחותו מאם והא דקאמר ר''מ באחותו מן האב יוציא נמי משום אחותו מאמו גזור דהא אין להן שאר אב אלא דבאחות אביו דמיפלגא טפי לא גזיר ר''מ. א''נ משום דבעכומ''ז נמי ס''ל לקמן דאסור ודריש לה מקרא ועיקר:

אחות אמו מאמה יוציא. דליכא צד אב כלל:

מאביה יקיים. כחכמים שם:

שאר כל העריות. לאתויי אשת אב כדאמר התם:

לא אמר אלא כנס. אם כנס בהיותו עכומ''ז ונתגייר אין מפרישין אותן:

הא בתחילה. לאחר שנתגייר אסור וכן מפרשינן הא דקאמר בבבלי ושאר כל העריות מותרות לו לומר שאין מפרישין אותן וכ''כ הרמב''ם ז''ל פי''ד מהלכות א''ב:

Yevamoth

Daf 63a

גּוֹי אֲחוֹתוֹ בֵּין מֵאָב בֵּין מֵאֵם יוֹצִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹתוֹ מֵאֵם יוֹצִיא אֲחוֹתוֹ מֵאָב יְקַייֵם. אֲחוֹת אִמּוֹ יוֹצִיא אֲחוֹת אָבִיו יְקַייֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ יוֹצִיא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ יְקַייֵם. אָמַר רַב חָנִין. פָּשַׁט הוּא לוֹן עַל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עַל כֵּן יַעֲזוֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. רִבִּי בִּיבִי בְּעָא. מֵעַתָּה אֲחוֹת אָבִיו אֲסוּרָה שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאָבִיו. אֲחוֹת אִמּוֹ תְּהֵא אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְאִמּוֹ. הָתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַייְבוֹ. וְהָֽכְתִיב וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דּוֹדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כִבְנֵי נֹחַ 63a לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. בְּסָמוֹךְ לוֹ מֵאָבִיו בְּסָמוֹךְ לוֹ מְאִמּוֹ. מֵתִיבִין לְרִבִּי מֵאִיר. וְהָֽכְתִיב וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי. אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר. מִשָּׁם רְאָייָה. לֹא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה.

Traduction

De même (438)Rabba à (Gn 18; B., Sanhedrin 58b., le païen doit se séparer de sa sœur, soit du côté paternel, soit du côté maternel, selon l'avis de R. Méir; R. Juda dit: il devra se séparer de sa sœur du côté maternel, mais il peut la garder si elle l'est du côté paternel (sans consanguinéité). Il devra se séparer de la sœur de sa mère, non celle de son père, selon l'avis de R. Méir; R. Juda dit: il devra se séparer de la sœur de sa mère du côté maternel, non de la sœur de sa mère du côté paternel. R. Hanin observe que l'on peut bien s'expliquer l'avis de R. Méir, par le texte biblique (Gn 2, 24): c'est pourquoi l'homme abandonne son père et sa mère, c'est-à-dire (par extension) même celle qui lui est proche du côté paternel ou maternel (la sœur). S'il en est ainsi, dit R. Bivi, la sœur du père devrait lui être interdite, ainsi que la sœur de la mère, par la raison qu'elles sont proches du père ou de la mère? -Non, répliqua R. Simon b. R. Aïbo, on sait que ce n'est pas interdit, puisqu'il est écrit (Ex 6, 20): Amram prit Jocabed sa tante pour lui comme femme; or, est-il à supposer que les israélites aient adopté un usage repoussé même par les Noahites? Certes, dit R. Ila, et par proche, on entend la sœur du côté paternel qui lui est proche, comme celle du côté maternel lui est proche (sans étendre cette qualification aux tantes). -Mais, observa-t-on à R. Méir, n'est-il pas écrit (Gn 20, 12): Et en vérité elle est ma sœur, fille de mon père, mais non la fille de ma mère (N'en résulte-t-il pas que, pour les Noahites, la sœur du côté paternel est permise)? Ceci ne prouve rien, reprit R. Méir, puisque le texte continue par ces mots. -Non (il n'en est rien), et elle est ma femme (régulièrement, par suite d'une parenté éloignée).

Pnei Moshe non traduit

עכומ''ז. נמי דינא הכי אחותו כו' דפליגי לפי שיטתא דלעיל והילכך מה דאסר בעכומ''ז אסור לגר למר וכן למר דכולהו טעמא שמא יאמרו כו':

פשט הוא לן. טעמא דר''מ פשוט לן מהאי קרא:

את אביו. ודריש את לריבוייא:

מעתה. נימא לר''מ דאחות אב נמי אסורה שהיא סמוכה לאביו ואמאי אמר ר''מ יקיים:

אחות אמו תהא אסורה. אע''ג דבאמ' אסורה לר''מ ה''ק דלדידך דדרשת בסמוך וכמו דלא מחלק ר''מ בין אחותו מן האב או מן האם דשתיהן סמוכות כן נמי לא יחלק בין אחות אב לאחות אם אלא דאחות אב תהא אסורה מאת אביו ואחות אם תהא אסורה מאת אמו דהרי סמוכין הן נמי שתיהן:

התיב ר' שמעון. על קושיית ר' ביבי דהאי לא מצית אמרת דהכתיב ויקח עמרם וגו':

אמר רבי הילא. ר' הילא בא לתרץ דמכל מקום קשיא מאי טעמא באמת לא דרשינן נמי על אחות האב. דלא מרבינן אלא בסמוך לו מן אביו או מאמו והיא אחותו אבל לא אחות האב דסמוכה לאביו היא וטעמא דאסר רבי מאיר אחות האם הואיל ואיכא צד האם ודמיא טפי לאחותו מאם:

מעתה אפי' כב''נ כו'. בתמיה אם לב''נ אסור אחות האב היאך נשא עמרם יוכבד דודתו דאחות אביו היתה:

והכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי וגו'. ולרבי מאיר אחותו מאב אסורה:

משם ראיה. ובב''ר פ' י''ח גריס בשיטתן השיבן. כלומר דהם אין חוששין לזרע האב ואמר כן כדי שלא יקחוה ממנו. ואפשר לפרש נמי הכא כן דמשם ראיה לא ותהי לי לאשה כתיב כלומר דלמה לו שיאמר ותהי לי לאשה דהרי יודעין היו עכשיו שאשתו היא אלא דקאמר לשיטתכם מותרת היא לי ותהי לי לאשה אבל באמת לא היתה אחותו אלא בת אחיו ובבבלי סנהדרין דף נ''ח מקשי לה התם אליבא דר''ע דאמר אפי' אחותו מאם מותרת מהכא דקאמר אך לא בת אמי ומשני דה''ק קורבא דאחוה אית בהדה מאבא ולא מאימא וליתקוני דיבורא קמא דקאמר אחותי היא וכדפרש''י שם דקרי לה אחותי דבני בנים הרי הן כבנים והיא מותרת לי והיינו נמי דקאמר הכא משם ראי' דהא לאו אחותו היא לא ותהי לי לאשה קאמר דודאי מותרת לי דאין לי אלא קורבא בהדא כו':

מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מֵמִיתִין עָלֶיהָ בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. וְכָל עֶרְוָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מֵמִיתִין עָלֶיהָ אֵין בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. הָתִיבוּן. הֲרֵי אֲחוֹתוֹ הֲרֵי בֶית דִּין שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל מֵמִיתִין עָלֶיהָ וְאֵין בְּנֵי נֹחַ מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה י֨י אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךְ. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֵשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

Traduction

En somme, quelle est la règle? La voici, répond R. Yossé: toute défense d'union illicite, passible de la part du tribunal israélite d'une peine capitale, est l'objet d'un simple avertissement chez les Noahites; et, ce qui est seulement défendu chez les israélites ne l'est pas chez les Noahites. -Mais, fut-il objecté, l'union avec une sœur (d'un seul côté) n'est pas défendue sous peine de mort chez les israélites, et elle l'est pourtant chez les Noahites (il y a donc des unions illicites pour les païens sans que la pénalité capitale y corresponde chez les israélites)? En effet, dit R. Ila au nom de R. Simon b. Lakish, comme il est écrit (Dt 18, 12): A cause de ces abominations, l'Eternel ton Dieu chasse ces populations devant toi (comme c'est le châtiment de ces peuples), il en résulte la maxime que l'Eternel ne punit personne avant de l'avoir averti (439)J., (Yoma 1, 5) fin (donc, les Noahites sont avertis de la défense, qui en Israël entraîne la peine du retranchement).

Pnei Moshe non traduit

מאי כדון. מאי הוי עלה וקאמר ר' יוסה דכל ערוה כו' ולאפוקי חייבי כריתות וכדר' יוחנן בבבלי שם:

התיבון לו הרי אחותו הרי ב''ד של ישראל אין ממיתין עליה ובן נח מוזהר עליה גרסינן. דהרי אחותו מאם לכ''ע אסורה וכדהשיבו שם חכמים לר''מ דקאמר הכי דכל ערוה פי' הרבה עריות שאין ב''ד של ישראל ממיתין עליה ב''נ מוזהר עליהן ומפרק שם דרבי מאיר אליבא דרבי עקיבא היא דאמר לא הוזהרו על חייבי כריתות דדריש את אביו על אשת אביו והא דקאמר אחותו רבי מאיר אליבא דר''א היא אלא דשיטתא דהכא לא אתייא כן אליבא דר''א הא דלעיל דהתם אמר ר''א דאפילו אחות אב אסורה:

ר' הילא כו'. דפליג על זה ואמר דמוזהרין על חייבי כריתות דלא ענש אלא אם כן הזהיר:

רִבִּי אִידִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָא. עֶבֶד מוּתָּר בָּאֲחוֹתוֹ. אָמַר לֵיהּ. שָׁמַעְתָּ אֲפִילוּ מֵאֵם. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ. לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם. רִבִּי פִינְחָס אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. עֶבֶד שֶׁבָּא עַל אִמֹּה חַייָב חַטָּאת. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְרַבּוֹת עֲבָדִים. אוֹ נֹאמַר. לַחֲלָבִין אִיתְאֲמָרַת. מַה מָצִינוּ בְּזִיקַּת אֵם שֶׁעָשָׂה בָהּ צַד שֶׁנִּתְגַּייְרָה בְּצַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרָה. אַף שִׁפְחָה נַעֲשֶׂה בָּהּ צַד שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה בְּצַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרְרָה.

Traduction

R. Idi observa devant R. Yossé qu'il est permis à un esclave païen d'épouser sa sœur (il est moins que Noahite). -As-tu entendu aussi que, même sœur du côté maternel, elle lui soit permise, lui demanda-t-il? -Oui, fut-il répondu. Mais, répliqua-t-il, n'a-t-on pas enseigné ici: '' Il en est de même d'une femme païenne esclave, qui a été affranchie avec ses fils ''? (Ne résulte-t-il pas de cette préoccupation, à l'égard de la belle-sœur, qu'au moins la sœur est interdite?) Ceci n'est dit que pour les questions de lévirat et de déchaussement. R. Pinhas, devant R. Yossé, demanda au nom de R. Yossa: est-ce qu'un esclave qui aurait cohabité (par erreur) avec sa mère serait tenu d'offrir un sacrifice d'expiation? Est-ce que de l'expression tu leur diras (Lv 1, 2), on déduit l'extension de cette loi aux esclaves pour tout, ou seulement pour l'interdit de certaines graisses? Cette obligation ne leur incombe pas pour les relations illicites; car, au sujet de la défense d'union avec la mère, celle-ci conserve la même situation après la conversion que celle qu'elle avait auparavant (l'interdit est le même); de même, l'esclave païenne sera considérée, après l'affranchissement, être dans le même état qu'auparavant (au point de vue des relations légales, de pureté ou d'impureté).

Pnei Moshe non traduit

עבד מותר באחותו. אפי' באחותו דעכומ''ז אסור וכ''ש שאר עריות. ובבבלי שם גריס מותר באמו כדמפרש התם טעמא דיצא מכלל העכומ''ז ופקע שם בן נח מיניה ולכלל ישראל לא בא דליגזר שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:

שמעת אפי' מאם. דסתמא קאמרת וא''כ אפי' באחותו מן האם מותר דקס''ד דאליבא דר''מ קאמר דאסר בעכומ''ז אפי' אחותו מן האב והילכך קאמר דעבד מותר דאי לר' יודה מאי מספקא ליה פשיטא דמן האם דמן האב אפי' עכומ''ז מותר:

אין. ואפי' מן האם:

והתנינן וכן שפחה כו'. וקס''ד דטעמא משום אחוה הוא דאסור דהויא ליה אשת אחיו מאמו ומכ''ש דאסור באחותו:

ומשני לחליצה וליבום. כלומר דטעמא דמתני' לאו משום איסורה אלא משום דאינן בתורת חליצה ויבום ושריא לעלמא ואינהו נמי שרו וכדפרישית לעיל:

עבד שבא על אמו חייב חטאת. לשון בעיא היא אם נאמר דחייב דואמרת אליהם כתיב בפרשת קרבנות ודרשינן לרבות עבדים:

או נאמר לחלבין איתאמרת. כלומר דהתורה רבתה עבדים לשאר חטאות לחלב וכיוצא בו אבל לא לעריו':

ופשיט ליה מה מצינו בזיקת אם. באיסור אמו בגר דקי''ל דאסור באמו:

שעשה בה צד שנתגיירה. כלומר אחר שנתגיירה:

כצד. כמו עד שלא נתגייר' דטעמא דגר אסור באמו הוא משום שלא יאמרו כו' הוא דקודם שנתגיירה אסור בה היה וכדאמרינן בבבלי פ' כיצד דף כ''ב:

אף שפחה כו' נעשה בה. כלומר דפשיט ליה דמד''ס הוא אבל חיוב חטאת ליכא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source